אני אמנית בנשמתי – עוד הרבה לפני שהגדרתי את עצמי כך.
הצבעים, השפכטלים והמכחול קוראים לי. כמו שלוחה של הלב, מוביל אותי אל המקומות שבהם מילים לא מספיקות.
במשך למעלה משני עשורים אני מציירת מתוך דחף פנימי שקשה להסביר – לא כמקצוע, לא כתחביב, התחושה היא שזה תמיד היה בי.
כשהצבע פוגש את הקנבס, העולם עוצר. אני לא אמא, לא סבתא – אני רק יד מולכת ע"י רגש מהנפש אל הציור.
העבודות שלי נעות בין מציאות לדמיון, בין טבע לנפש, בין שקט לבין סערה ואני מציירת בצבעי שמן בסגנונות משתנים – ריאליזם, אקספרסיבי, מופשט – אך תמיד מתוך הקשבה פנימית ונותנת לצבעים להפעיל אותי.
לפעמים הציור שקט כמו תפילה. לפעמים הוא סערה. תמיד – הוא מפתיע גם אותי.
היצירה עבורי היא מדיטציה.
רגעים שבהם אני מביטה במה שנוצר ותוהה – מאיפה זה בא?
אם תעמדו מול אחד מציוריי כמה רגעים, ותרגישו שלרגע קטן – עולמכם עצר מלכת, אז כנראה שהציור עשה את שלו.
